הרשמה למוסדות הרשת

מסע חיבור של אבות ובנים בהרים

   מאת:    תאריך:   02/04/2014   צפיות:  

אבי פיאקר בתיאור מרגש על חוויותיו מהמסע המטלטל

בסוף שבוע שעבר עברתי חוויה מדהימה עם בני מתן, שנמצא כעת בכיתה יב' בישיבה התיכונית לחינוך סביבתי צביה - אילת. הקרדיט צריך להינתן לאיש החינוך המדהים הרב שמואל שפירא ולמחנך הכיתה הרב אריק. חוויה שלדעתי כל מחנך והורה צריך ללמוד ממנה ולנסות אותה.
בכל שנה ושנה, הישיבה, שחצי מתלמידי אילתים וחצי משאר הארץ, מקיימת יום אסיפת הורים. השנה, לכבוד השנה האחרונה של בננו בישיבה, הוזמנו, האבות של כיתה יב', להגיע יום לפני אסיפת ההורים לטיול משותף. מצא חן בעיניי. התייצבתי ובאתי עם אוהל ושק שינה כנדרש ביום רביעי בצהרים.

אספו אותנו, הבנים והאבות, הסבירו לנו שזה לא טיול משותף לכולם אלא כל זוג - אב ובן- יוצא, עם מפה ומעטפה. יש לנו ניווט וכמה נקודות בהם אנו צריכים למלא את המשימות שיש לנו במעטפה. ניפגש בנקודת הסיום שם יחכה לנו האוהל ושאר הציוד ללילה. נחמד.

לפני היציאה, ראש הישיבה פותח תיק ומבקש מאיתנו ומהבנים להניח בתיק את הטלפונים. הפתעה ראשונה. להתנתק מטלפון? בימינו?. הרי תיכננתי באוהל לענות על מיילים. לכלות את זמני בפייסבוק וכמובן לדבר עם אשתי. הטלפון הוא גם המצלמה לטיול. מילא אני, ומה עם האבות האחרים, שמנהלים עסק? כולנו נכנענו. התקשרנו לאישה (או לשותף בעסק וכו') והבהרנו שלא נהיה זמינים במשך 24 השעות הקרובות. נטו זמן לבן היקר.

התחלנו ללכת, במצב רוח מרומם. מתן ואני מגיעים לנקודה הראשונה, פותחים את המעטפה. ציפיתי למשימה כמו לאסוף עשרה אבנים שחורות או לרשום נ.צ. מסלע. אבל הפתעה שניה. בפתק נאמר כך:
"אבא יקר, אודה לך אם תעזור לי בהובלה של החיים שלי להיות חיים טובים יותר, חייים של איכות. למד אותי מנסיון החיים שלך חמש עצות שיעזרו לי להצליח בחיים". וואו. איזה חפירה. ציפיתי לציניות. אבל מתן, מצוייד בפנקס הטיול, רושם את העצות שנתתי לו. אני מודה שהמשימה מבחינתי לא הייתה רק לתת עצות למתן, אלא לנסח לעצמי חמש עצות להצליח בחיים. לא אפרט מה הצעתי לו, אבל אחרי עוד כחצי שעה הליכה, הגענו לנקודה השניה שלנו ופתחנו את המעטפה השניה:
"אבא יקר, בעזרת ה' אני עתיד לשאת אישה ולהקים משפחה. הייתי שמח אם תוכל לתת לי חמש עצות, מנסיון החיים שלך, לנישואין מוצלחים". מתן רציני, רושם. אני שוב צריך לנסח לעצמי.

המשכנו בדרך. אנחנו בכושר טוב אז מתן סוחב אותי לתצפית על גבול מצרים. בנקודה השלישית:
"אבא יקר, אודה ך אם תוכל למנות חמישה דברים בהם אני טוב במיוחד, את חמשת הנקודות החזקות שלי. תודה לך אבא, זה עושה הרגשה טובה שאתה שם לב לדברים החזקים שלי". מתן רציני. רושם. לא מוותר לי.
בנקודה רביעית מתברר שהפנייה במעטפה באה ממני: "בני היקר, אודה לך אם תלמד אותי שתי עצות לחיים טובים; שתי עצות להיות אבא טוב; ציין שני דברים שאני חזק בהם". לא בכל יום אנחנו זוכים לקבל מחמאות מילדנו המתבגרים. זו הייתה חוויה מדהימה.
עם חשיכה הגענו לנקודת הסיום. שם היינו צריכים לדבר על מה עבר עלינו, האם אנחנו רוצים להמשיך בזה ועוד.

לאחר מכן, מתן מכין לי ארוחה שאת המוצרים שלה הוא קנה. לאחר הארוחה של כל אבא ובן, אנחנו מתאספים למעגל משותף. במעגל כל בן מציג את אביו ומונה בו את הדברים הטובים, וכל אב מציג את בנו ומונה בו את הדברים הטובים. אחרי לילה כזה, אנחנו פורשים לישון באוהל שלנו. אין טלפונים. לא בודק מיילים ולא נכנס לפייסבוק. יש לנו זמן לדבר נטו.

למחרת נטייל בהר צפחות וכשנגיע בחזרה לישיבה באילת, האמהות כבר יחברו אלינו.
אני מגדיר את עצמי אבא משקיען שדואג לבלות עם ילדיו. אבל בד"כ זה כולם ביחד. אנו חווים חוויות. לא מדברם עליהם. מתי אני מפנה זמן כדי להיות עם ילד אחד?. במעגל ההיכרות אמרתי את זה. מתן הוא השלישי מחמישה. אבות אחרים דיברו על הרביעי משמונה, השמיני מעשרה. כולם משפחות מרובות ילדים. לא תמיד אנחנו מפנים זמן לאחד על אחד. הרב שמואל, איש חינוך מהזן הקורצ'קאי, הכריח אותנו לנקוט מהלך כזה. תודה לו ותודה לישיבת צביה אילת. עזרתם לנו לגדל את בנינו.
אבי פיאקר_צביה אילתאבי פיאקר_צביה אילת

כתבות נוספות

    ישיבת צביה אילת       מסע    התבגרות    אבות ובנים